ויטמין K

ויטמין K הוא שם כולל למספר תרכובות אורגניות ארומטיות המשמשות כוויטמינים. ויטמין K נחוץ לאדם לתהליכי קרישת הדם, לבניין העצמות ולבניית כלי הדם.

תרכובות הוויטמין K הן כולן נגזרות של נפתלוקווינון (Naphthaloquinone), תרכובת ארומטית המורכבת משתי טבעות. הוויטמינים מורכבים מנפתלוקווינון שאליו קשורה שרשרת פחמימנית; ויטמיני K השונים נבדלים זה מזה בהרכב השרשרת הפחמימנית. טבעות הנפתלוקווינון מהוות את המרכיב הפעיל פיזיולוגית בוויטמין K, כך שאופן פעולתם של הוויטמינים השונים בקבוצה הוא זהה. השרשרת הפחמימנית משנה את מידת ההידרופוביות של התרכובת ועמה את יכולתה להתמוסס במים ובממסים אחרים, דבר המשפיע על ספיגת הוויטמין בגוף. התרכובת הנפוצה ביותר בקבוצה היא פילוקווינון (Phylloquinone), המכונה ויטמין K1. מנאקווינון (Menaquinone), ויטמין K2, מהווה תת-קבוצה בפני עצמה המכילה מספר תרכובות.

ויטמין K מעורב בעיבוד של מספר חלבונים חיוניים. באופן ספציפי משתתף הוויטמין בקרבוקסילציה (הוספה של קבוצת קרבוקסיל, COOH) של חומצה גלוטמית, אחת מ-20 חומצות האמינו העיקריות המרכיבות את החלבונים. קבוצת הקרבוקסיל הנקשרת לחומצה גלוטמית מסייעת בקשירת יוני סידן. חומצה גלוטמית בעלת קבוצת קרבוקסיל כזו מסומנת Gla (להבדיל מ-Glu, סימונה של חומצה גלוטמית רגילה), וחלבונים המכילים שיירי Gla מכונים חלבוני Gla. נכון להיום ידועים 14 חלבוני Gla, והם משתתפים בתהליכי קרישת הדם (החלבון פרותרומבין, למשל, המצוי בטסיות הדם), בבניין עצמות ובבניית כלי דם. ויטמין K חיוני איפוא לתהליכים פיזיולוגיים אלו.

ויטמין K נפוץ בעיקר בירקות ירוקים, (תרד, ברוקולי, חסה) וכן בתפוחי אדמה, בסויה, בתה ירוק, במוצרי חלב, בביצים, בפטריות ובבשר. הצריכה היומית המומלצת של ויטמין K לאדם בן 25 נעה בין 65 ל-120 מיקרוגרם. בניגוד לרוב הוויטמינים האחרים ניתן לצרוך ויטמין K ללא הגבלה וללא תופעות שליליות, אלא אם קיימות בעיות גנטיות מסוימות כגון חוסר באנזים G6PD ("רגישות לפול"). לעתים ניתן לטפל בוויטמין K בחולים אשר להם בעיות קרישת דם. הוויטמין ניתן לעתים קרובות לתינוקות, אשר בגופם בדרך כלל כמות מועטה בלבד של ויטמין K (עקב חיידקי המעיים המועטים אצלם וכן עקב היותו של חלב האם דל בוויטמין K).